רעש רקע כחלק מחוויית הרחוב
הצליל הכי שימושי בעיר הוא לפעמים רעש רקע
אתמול רכבתי כמה רחובות בלי אוזניות, וזה הזכיר לי כמה ניו אורלינס נשמעת כמו ערוץ אודיו שלא עבר ניקוי. מזגן שמזמזם מאחורי גדר, אוטובוס שעוצר עם נשיפה ארוכה, צלחת שנופלת במטבח של מסעדה, ובאיזשהו מרחק חצוצרה שמנסה משפט אחד שוב ושוב.
לא כל דבר צריך לתקן בעבודה אני מבלה לא מעט זמן ב־noise reduction, ולפעמים צריך להוריד רעש כדי שמישהו יוכל לשמוע את הסיפור. אבל ברחוב, הרעשים האלה הם חלק מהמידע. הם אומרים אם המקום פתוח, אם הרחוב עמוס, אם מישהו מבשל, ואם כדאי להמשיך לרכוב או להסתובב.
ההבדל הקטן התחלתי לשים לב במיוחד לצלילים שנשארים אחרי שהאירוע עצמו נגמר: הדלת של האוטובוס נסגרת, אבל המנוע ממשיך לרטוט; הלהקה מסיימת, אבל הכוסות והכיסאות ממשיכים לערוך את ה־outro שלהם. אולי זה רק אני, אבל לפעמים דווקא הזנב הזה גורם למקום להרגיש אמיתי.
בפעם הבאה שאצא בלי אופניים, כנראה אקח אוזניות. כדי לא לשמוע כלום, כמובן.