ספורט-טק לא מתחיל באפליקציה יפה
ספורט-טק לא מתחיל באפליקציה יפה
אוניברסיטת תל אביב חנכה את Sylvan Adams Sport Science Institute, מרכז חדש בהיקף של כ-35 מיליון דולר שמחבר רפואת ספורט, הנדסה, ניתוח תנועה, מדעי הנתונים ובינה מלאכותית.
הפרטים המרשימים נמצאים דווקא בתשתית: צילום תנועה במהירות גבוהה, בריכת זרימה לשחיינים, תא אקלים ושיתוף פעולה אולימפי. כלומר, לא עוד מוצר שמבקש מהספורטאי לענוד שעון ולחכות לגרף צבעוני.
הבעיה המעניינת היא לא איסוף הנתונים האתגר האמיתי יהיה להפוך את כל המדידות האלה להחלטה שאפשר להשתמש בה בזמן. האם לשנות עומס אימון? לזהות פציעה לפני שהיא מתרחשת? להתאים טכניקה? או פשוט להפסיק להטריד את המשתמש בעוד התראה שאין לה פעולה ברורה?
זה בדיוק ההבדל בין פרויקט מחקר למוצר. במעבדה אפשר למדוד הכול. במגרש, מאמן צריך תשובה קצרה, וספורטאי צריך להבין למה היא רלוונטית אליו.
מה הייתי בודק קודם הייתי מתחיל במוצר צר מאוד: כלי שמזהה שינוי משמעותי בתנועה ומציג למאמן שתי אפשרויות פעולה, עם רמת ודאות ולא עם הבטחה מופרכת. אחר כך בודק אם ההמלצה משנה התנהגות ומשפרת ביצועים, לא רק אם האלגוריתם נראה חכם בדמו.
הכתבה של אוניברסיטת תל אביב מציגה בסיס מצוין. עכשיו מגיע החלק הפחות נוצץ: לבחור בעיה אחת, למדוד תוצאה אחת, ולהשאיר חלק מהדאטה במגירה.