מהן ההזדמנויות בעידן התקשורת החדש
כמה מחשבות על עולם התקשורת, העיתונאות וגופי המדיה תגובה לטור של מעין רודה, המציאות השתנתה מזמן. ומה איתנו?, שפורסם בניוזלטר Premium Clickbait.
הטור של מעין רודה התחבר לי למחשבות שמלוות אותי כבר כמה זמן. עולם התקשורת השתנה, הקהל השתנה, הפלטפורמות השתנו ואי אפשר להמשיך להגיש לכולם כותרת, כותרת משנה ואלף מילה ולצפות שהעולם יתאים את עצמו. מצד שני, אני לא חושב שהמציאות החדשה בהכרח פועלת נגד גופי התקשורת. היא אמנם מאיימת על המודל הקיים שלהם, אבל היא גם הופכת את הנכסים שכבר יש להם לנדירים וחשובים יותר ואני חושב שבתוך המשבר הזה מסתתרת גם הזדמנות גדולה.
בסוף כל שורה דיגיטלית עומד עיתונאי עם עט נובע לא משנה כמה טיקטוקרים יהיו, כמה קבוצות סקופים בטלגרם ייפתחו או כמה סוגי חברות AI יהיו, חלק גדול מהמידע שעליו הם נשענים מגיע ממישהו שעשה עבודה עיתונאית אמיתית. מישהו שדיבר עם המקורות, הגיע לשטח, קרא את המסמכים, הבין את ההקשר, הצליב גרסאות, ואז התייעץ עם העורך, פרסם ולקח אחריות על המידע. בעולם שבו כל אחד יכול לייצר טקסט, תמונה או סרטון תוך דקות, העבודה הזאת נהיית נכס והחשיבות שלה עולה בטירוף.
מישהו לסמוך עליו מאוד קל להאשים את גופי התקשורת ביצירת פייק ניוז ואת העיתונאים במרדף אחרי הסנסציות והשלילי, אבל לדעתי ככל שהשימוש ב-AI יתרחב והרשת תתמלא בתכנים שהם 100% מג׳ונרטים, אנשים יעריכו יותר ויותר את האמינות והמהימנות שעיתונאים ומדיה מסורתית מביאים לשולחן. לא מדובר רק במותגי תקשורת גדולים, אלא גם בניוזלטרים עצמאיים, פודקאסטים מובילים או יוצרי תוכן מומחים. אבל הצורך באמון מזוהה לא ייעלם. גם היום הצ׳אטים למיניהם מייצרים תכנים שמשתדלים להישען על מקורות מידע עם אתיקה ברורה ועם שקיפות ידועה מראש ואני מניח שהמגמה רק תתרחב.
Leveling the Playing Field לחברות הטכנולוגיה היה תמיד יתרון כמעט בלתי הוגן על פני גופי תקשורת. הן החזיקו באלפי מפתחים, בתשתיות עצומות, בתקציבים בלתי מוגבלים וביכולת לנסות עשרות רעיונות במקביל. קשה לגוף כמו Ynet לייצר איזו אפליקציה מגניבה כשהוא מתחרה באלפי המתכנתים של Meta, במיליארדים של גוגל או בשרתי הענן של אמזון. אבל היום הבינה המלאכותית מאזנת את התחרות ואדם אחד איכותי על המקלדת יכול לייצר אפליקציות, לבדוק פורמטים, להתאים תוכן לקהלים שונים, לבנות מוצרים ולהציע פתרונות טכנולוגיים מדהימים בשעות או בימים.
משבר הסניורים לפחות נכון לכרגע, עולם ההייטק צריך פחות מתכנתים, פחות אנשי מוצר, פחות יוצרי תוכן, פחות ג׳וניורים וגם פחות סניורים. השוק פחות רותח, פחות כסף זורם לכל רעיון, והרבה אנשים מנוסים פתוחים כיום להזדמנויות שבעבר לא היו שוקלים. אני מאמין שיש כאן הזדמנות נדירה עבור גופי תקשורת לגייס מנהלי מוצר מפתחים, אנשי דאטה ואנשי AI שיכולים לחבר בין עיתונות, קהל וטכנולוגיה. אבל כן, זה כנראה ידרוש להשקיע קצת יותר במשכורות, בתנאי העבודה ובתקציב לוולט, אבל זה יכול להשתלם בענק.
המשאב הכי חשוב היום לפי מה שאני חווה, עולם ההייטק צריך כרגע בעיקר אנשי מרקטינג. כשכל אחד יכול לייצר כל דבר, מה שבאמת צריך זה עיניים. ואת זה, לפחות בישראל אבל לא רק, יש לחברות המדיה בשפע - טראפיק ומערכת יחסים עם הקהל. הרגל יומי, מותג מוכר, משתמשים חוזרים, אפליקציה מותקנת ויכולת להציג מוצר חדש למאות אלפי אנשים בלי לשלם על חשיפה. לצערי, חברות המדיה לא יודעות לנצל את המשאב הזה. אני מניח שזה אולי קשור קצת בקיבעון מחשבתי, בעולם מסורתי שפוחד להישנות או שאולי זה נובע מהרבה דברים שאני פחות מבין בהם, אבל אני משוכנע שזה יכול להשתנות ושזה הזמן לשנות את זה.
אפשר לנצח את המכונה אני חושב שזה לא משנה כמה צפיות או עוקבים יש לי באינסטגרם, אם הארץ או מאקו בוחרים להציג את התוכן שלי, הלב שלי מתמלא בגאווה שאין לה תחליף גם אם אני מגיע מדור ה-Gen Z ואני לא בומר מזדקן. אני באמת מאמין שזה הזמן של המדיה המסורתית. אני איש מוצר וטכנולוגיה אז אני כמובן בטוח שהפתרונות יגיעו משם ואני חושב שגופי תקשורת צריכים להפסיק לחשוב על עצמם כעל מפעל שמייצר כתבות, ולהתחיל לחשוב על עצמם כחברות תוכן, טכנולוגיה ומוצרים.