הבעיה באפליקציות צרכניות היא בדרך כלל לא המסך
הבעיה באפליקציות צרכניות היא בדרך כלל לא המסך
רוב צוותי המוצר שאני מכיר משפרים מסכים לפני שהם מוודאים שהמשימה עצמה קצרה וברורה.
זה בולט במיוחד באפליקציות של שירותים יומיומיים. כדי לדווח על תקלה בבניין, למשל, המשתמש לא באמת רוצה לבחור קטגוריה, לצרף תמונה, לנסח תיאור, לאשר כתובת ולסמן דחיפות. הוא רוצה שהמעלית תעבוד.
המסך יכול להיות מעוצב היטב ועדיין להרגיש כמו טופס של משרד ממשלתי.
המדד שאני מחפש קודם לפני צבעים, אנימציות ושמות לכפתורים, אני בודק כמה החלטות המשתמש נדרש לקבל כדי להשלים את הפעולה.
אם הוא צריך לדעת מראש מי אחראי לתקלה, מה רמת הדחיפות ואיזו קטגוריה הכי מתאימה, המוצר מעביר אליו עבודה שהמערכת אמורה לעשות.
במקרה כזה עדיף להתחיל מתיאור חופשי או תמונה, ואז לתת למערכת להציע סיווג. גם אם היא טועה לפעמים, אפשר לתקן. משתמש שמוותר באמצע לא משאיר לנו הזדמנות לתיקון.
לא כל קיצור הוא שיפור יש גם קיצור מזויף: להסתיר שלבים בתוך תפריט קטן. זה נראה נקי יותר, אבל רק הופך את התהליך לפחות מובן.
מוצר טוב לא נמדד במספר הכפתורים שעל המסך. הוא נמדד בכמות העבודה שהמשתמש לא היה צריך לעשות מלכתחילה.