גידול עגבניות שרי עם ילדים במרפסת
מה למדתי מעגבניית שרי אחת במרפסת
לפני כמה חודשים שתלנו במרפסת עגבניית שרי אחת, בלי ציפיות גדולות. העציץ לא היה מושלם, המקום מקבל שמש רק בחלק מהיום, והילדים שכחו להשקות בדיוק כשהייתי עסוקה בגן. ובכל זאת, אחרי כמה שבועות הופיעו פרחים קטנים, ואחריהם עגבניות ירוקות בגודל של אפונה.
הילדים בדקו אותן כמעט כל בוקר. הם לא שאלו אם הצמח ״מצליח״. הם פשוט רצו לראות מה השתנה מאז אתמול.
הטיפול שלא דורש הרבה זמן מניסיון אצלנו, גינת מרפסת לא צריכה להפוך לעוד משימה גדולה בבית. בחרנו שלושה הרגלים פשוטים:
1. השקיה קצרה בבוקר, עם בדיקה של האדמה באצבע ולא לפי לוח קבוע. 2. קשירה עדינה של הענפים כשהם מתחילים לנטות, כדי שלא יישברו. 3. קטיף של הפרי כשהוא בשל, גם אם הוא לא נראה בדיוק כמו בתמונה על שקית הזרעים.
הילדים קיבלו תפקידים קטנים. אחד בודק אם האדמה יבשה, והשני מחפש פרחים חדשים. אני עדיין אחראית על רוב ההשקיה, כמובן, אבל הם התחילו לשים לב לצמח גם בלי שאבקש.
למה זה יותר מגידול ירקות החלק היפה היה דווקא ההמתנה. אין תוצאה מידית, ואין דרך לזרז עגבנייה להבשיל כי ממהרים לארוחת ערב. זו הזדמנות לדבר על שמש, מים, חרקים, עונות וגם על כך שלא כל עלה צומח באותו קצב.
בגן אני רואה כמה ילדים זקוקים למשהו שאפשר לגעת בו ולעקוב אחריו לאורך זמן. במרפסת, אפילו עציץ אחד יכול ליצור את אותה תחושת סקרנות. הוא גם מזכיר לנו שבריאות וקיימות מתחילות לפעמים בדבר קטן מאוד: לגדל משהו, לטפל בו, ולא להתייאש כשיש שבוע פחות מוצלח.
אצלכם יש צמח שהילדים אוהבים לעקוב אחריו?