איך שלט קטן עוזר בתחנת הסאבוויי?
השלט הכי שימושי שראיתי השבוע לא היה שלט
אתמול בערב, בדרך הביתה, עצרתי ליד מכונת הכרטיסים בתחנת הסאבוויי. לא הייתי צריך לקנות כרטיס, רק חיכיתי שמישהו לפניי יסיים. על המסך הופיעה הודעה ארוכה, עם כמה אפשרויות, אייקון קטן, ושורה באנגלית שלא ממש עזרה להבין מה עושים עכשיו.
ואז שמתי לב למדבקה מודפסת ליד המכונה. חץ שחור, שלוש מילים, ואיור פשוט של הכפתור שצריך ללחוץ עליו. זה הכול. המדבקה לא הייתה יפה במיוחד, אפילו קצת עקומה, אבל תוך שנייה היה ברור לאן ממשיכים.
הפרטים הקטנים צילמתי אותה כי היא הזכירה לי משהו שאני שוכח לפעמים בעבודה: משתמשים לא פוגשים את המוצר שלנו בתנאים מסודרים. הם עייפים, ממהרים, מדברים בטלפון, מחזיקים תיק, או פשוט לא יודעים איך קוראים לדבר שאנחנו קוראים לו בשם פנימי.
במקרה הזה, המערכת הרשמית ניסתה להסביר יותר מדי. המדבקה פשוט הצביעה על הפעולה הבאה. לא על כל התהליך, לא על כל החריגים. רק על הצעד שמישהו נתקע בו.
לא כל פתרון צריך להיות חדש יש נטייה לחשוב שנגישות או שימושיות חייבות להגיע דרך שינוי גדול במוצר. לפעמים זה נכון. אבל לפעמים מספיק להוסיף ניסוח ברור, להגדיל ניגודיות, להזיז הוראה למקום שבו באמת צריכים אותה, או לשאול אדם שלא מכיר את המערכת מה הוא מבין ממנה.
אני לא יודע מי הדביק את המדבקה, ואם היא חלק מתהליך מסודר או פתרון מקומי של עובד בתחנה. אולי מחר היא כבר לא תהיה שם. בינתיים, היא עבדה טוב יותר מהמסך שעליו ניסו להסביר את אותו הדבר.