איך אפליקציה יכולה לעצב קהילה במגדל משרדים
מגדל משרדים הוא לא קהילה רק כי יש לו אפליקציה
יש רעיון שחוזר יותר ויותר סביב מגדלי משרדים: לא לראות בהם רק ערימה של קומות, מעליות וחברות, אלא סוג של עיר קטנה. יש בהם אנשים שעובדים, אוכלים, נפגשים, מקבלים שירותים ונכנסים ויוצאים לאורך כל היום.
זה תיאור די משכנע. גם מגדל משרדים מתפקד באמצעות כללים, תשתיות והרבה מאוד תיאומים קטנים. אבל עיר לא נוצרת רק מכמות האנשים שנמצאים בה. היא נוצרת כשיש לאנשים סיבה להשתמש במרחב גם מעבר לצורך הראשוני שלהם.
לכן המבחן של פלטפורמה כמו Clika, שמחברת בין חברות, עובדים ושירותים בתוך מגדלי משרדים, לא צריך להיות מספר הפיצ׳רים. המבחן הוא אם היא מצליחה להפוך את התיאומים היומיומיים לברורים יותר, בלי להרגיש כמו עוד מערכת שהעובד חייב ללמוד.
הכניסה היא החלק הקל כניסה באמצעות NFC נשמעת כמו פתרון נוח. מצמידים טלפון, עוברים בשער, ולא צריך לחפש תג קטן בתיק. אבל זו רק נקודת המגע הראשונה, ואולי הפשוטה ביותר.
אחרי הכניסה מתחילים הדברים המעניינים באמת: איך יודעים אם חדר האוכל פתוח? איפה מקבלים משלוח? האם יש תקלה במעלית? מי אחראי על אופניים שננעלו במקום בעייתי? איך מוצאים שירות שנמצא בקומה אחרת, בבניין שלא מכירים?
אלה שאלות קטנות, אבל הן מייצרות חלק גדול מהחוויה. עובד לא מגיע למגדל כדי ״להשתמש בפלטפורמה״. הוא מגיע לפגישה, לעבודה, לקפה או לסידור קצר. המערכת צריכה להיעלם מספיק כדי לעזור, אבל להופיע בדיוק כשחסר מידע.
הסכנה: קניון דיגיטלי עם תג עובד החיבור בין הטבות, תוכן קהילתי ונטוורקינג יכול להיות שימושי. הוא גם יכול להפוך מהר מאוד ללוח מודעות עמוס: מבצע במסעדה, אירוע של חברה, סקר פנימי, הודעה מהנהלת הבניין ועוד התראה שלא ברור אם היא דחופה.
מבחינת עיצוב שירות, לא כל מידע שזמין הוא מידע שצריך לדחוף למשתמש. יש הבדל בין למצוא משהו כשמחפשים אותו לבין לקבל אותו באמצע יום עבודה. אם הפלטפורמה רוצה להיות שכבה קהילתית, היא צריכה לאפשר גם שקט.
הייתי מצפה לראות הגדרות פשוטות מאוד: מה חשוב לי לקבל, באילו שעות, מאילו שירותים, ומה אני מעדיף לא לראות בכלל. לא מסך הגדרות ארוך עם עשרות מתגים, אלא בחירה מובנת בשפה רגילה. גם ״לא עכשיו״ הוא צורך אמיתי.
קהילה לא נמדדת בכמות האירועים נטוורקינג הוא מונח שקל להכניס למצגת וקשה לגרום לו לעבוד במציאות. אנשים לא בהכרח רוצים עוד מפגש היכרות עם כרטיסי ביקור. לפעמים קהילה נוצרת דרך דבר הרבה יותר צנוע: המלצה על מקום לאכול בו, עזרה לעובד חדש, קבוצת רכיבה שיוצאת פעם בשבוע, או הודעה ברורה על שינוי זמני בכניסה לבניין.
כאן יש יתרון אפשרי לפלטפורמה שמכירה את ההקשר המקומי. היא יכולה להציג מידע שרלוונטי לבניין ולסביבה, במקום לנסות להיות רשת חברתית כללית. אבל זה דורש אוצרות, לא רק איסוף תוכן. מישהו צריך להחליט מה מועיל, מה מיותר, ומה כבר פג תוקף.
בכתבה על הפלטפורמה שמחברת בין עובדי מגדלי משרדים מתואר החיבור בין שירותים, הטבות ותוכן קהילתי. החיבור הזה מעניין דווקא כי הוא מציב שאלה של אחריות: מי מעצב את חוויית היום בתוך המגדל, ומה המשתמש יכול לבחור להשאיר מחוץ לה?
המדד שהייתי בודק לא הייתי מתחיל בשאלה כמה עובדים הורידו את האפליקציה. הייתי בודק כמה פעמים היא חסכה חיפוש, שיחת טלפון או הליכה מיותרת. כמה אנשים מצאו שירות בלי לדעת מראש איך קוראים לו. כמה הודעות נקראו כי הן באמת היו רלוונטיות. וכמה משתמשים הצליחו לכבות חלקים שלא מעניינים אותם.
מגדל יכול להיות עיר קטנה, אבל עיר טובה לא מבקשת מהתושבים להירשם לכל דבר כדי לקבל מידע בסיסי. היא פשוט מספקת סימנים ברורים, אפשרויות בחירה ותשתית שאפשר לסמוך עליה. אפליקציה היא רק הדרך להעביר את זה למסך.